Psa'him
Daf 63b
משנה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵלּוּ חַייָבִין בַּהִכָּרֵת׃
Traduction
Si quelqu’un étant impur, ou à une grande distance de Jérusalem, n’a pas pu offrir le premier sacrifice pascal (au 14 Nissan), il offrira le second (au 14 Iyar). S’il a oublié le premier, ou s’il en a été empêché par violence, il devra aussi offrir la seconde. -S’il en est ainsi (que des cas de force majeure sont une cause d’ajournement), pourquoi le texte biblique parle-t-il seulement de ''l’homme impur, ou se trouvant à une grande distance'' (Nb 9, 10)? -C’est pour dire qu’à l’égard de ces deux derniers cas, s’il y a omission nouvelle, la pénalité du retranchement ne leur sera pas appliquée; tandis qu’elle le sera à ceux qui, de plein gré, l’auraient omis à la seconde Pâques, après en avoir détournés forcément à la première.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה טמא. בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו:
או בדרך רחוקה. ולא עשה את הראשון. שלא היה יכול להגיע לירושלים בזמן שחיטת הפסח:
יעשה את השני. מצות עשה עליו לעשות פסח שני בי''ד לחודש השני ופסח שני זה דוחה את השבת כמו הראשון:
שגג או נאנס וכו' יעשה את השני. צריך הוא לעשות את השני:
א''כ למה נאמר טמא או בדרך רחוקה. לענין עשיית פסח שני הואיל ושאר אונסין ג''כ עושין את השני אמאי אדכר רחמנא הני טפי מאונס אחרינא:
שאלו פטורין מן הכרת. טמא או בדרך רחוקה פטרן הכתוב מפסח ראשון ועיקר הכרת על פסח ראשון נאמר לפיכך אף אם לא עשו את השני ובמזיד פטורין הם שכבר נפטרו בפסח ראשון מן הכרת:
ואלו חייבין בהכרת. כשלא עשו פסח שני שהרי חייבין היו בפסח ראשון אלא שהשגגה והאונס עיכבה אותן וכשהזידו ולא עשו השני חייבין הן בהכרת כדכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה משמעות הכתוב כך הוא שאם לא הי' לו שום אונס בראשון ולא עשה הרי הוא בהכרת ואם אירע לו איזה אונס בראשון חוץ מטמא ודרך רחוקה וא''כ בראשון אינו מתחייב שהרי שגג או אנוס היה אלא אם הזיד ולא עשה גם את השני ה''ז מתחייב כרת ואם שגג או נאנס אף בשני פטור:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא כול'. טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לַנֶּפֶשׁ. אֲנוּסִּים אוֹ שׁוֹגְגִין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ. [רִיבָה] עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא טָמֵ֣א נֶפֶשׁ כַּהֲרֵי דֶרֶךְ רְחֹקָ֜ה וְלֹא דֶרֶךְ רְחֹקָ֜ה כַּהֲרֵי טָמֵ֣א נֶפֶשׁ. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׂינִי. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אֲנוּסִּין אוֹ שׁוֹגְגִין שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׂינִי. מֵזִיד מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְהָאִישׁ֩ לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד. אֲנָן תַּנִּינָן. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אוֹ הֵזֵיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁאֵילּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵילּוּ חַייָבִין בַּהִכָּרֵת׃ מַה אִית לָךְ חַייָב בְּהִכָּרֵת. לֹא מֵזִיד.
Traduction
Par l’expression biblique ''impur par contact d’un mort'' (ibid.), on sait qu’un tel individu doit offrir le sacrifice pascal à la seconde époque; mais comment le sait-on pour ceux qui en ont été détournés; par la violence, ou qui l’ont oublié? De ce qu’il est dit (ib.) ''chacun'' (répété deux fois), le second terme servant à appliquer cette règle aux cas de force majeure. Cette extension est justifiée (317)''Cf. Jér., (Hagiga 2, 1) ( 77a); (Yebamot 8, 1) ( 8c).'' selon R. aqiba (qui tire parti de la répétition des mots); mais comment la justifier selon R. Ismaël, qui n’admet pas de telles déductions? C’est qu’il a enseigné: l’ ''homme impur'' ne ressemble pas à celui ''qui est au loin''; le seul point commun entre eux, c’est qu’après avoir été empêchés d’offrir le premier sacrifice, ils doivent offrir le sacrifice ''homme impur'' ne ressemble pas à celui ''forcément dans ce cas devront agir ainsi. Pour celui qui l’a différé de plein gré, on sait qu’il faut offrir le second, dit R. Zeira, par l’expression (ib.) ''et l’homme'', dont l’article (le) s’applique à cette extension. -Puisque notre Mishna dit: ''en cas d’oubli, ou d’omission volontaire'', est-ce qu’il est en opposition avec la Mishna'' -Non, dit R. Yossé, car de la Mishna aussi l’on peut déduire que l’omission volontaire du premier est réparable à la 2e Pâques, puisqu’elle parle de cas auxquels la pénalité du retranchement n’est pas applicable, tandis qu’à d’autres cette pénalité le sera; et ceci s’entend évidemment de l’omission volontaire (donc, même celle-ci est réparable par la seconde offrande).
Pnei Moshe non traduit
גמ' טמא לנפש. כתיב בעשיית פסח שני:
אין לי וכו'. ת''ל איש איש ריבה אף לשאר אונסין או שוגגין לעשיית שני:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר' עקיבא דדריש בכל מקום לשונות כפולין לריבוי:
כרבי ישמעאל. דס''ל בכל מקום דברה תורה כלשון בני אדם יליף מבינייהו כדתני רבי ישמעאל לא טמא כהרי דרך רחוקה וכו'. כלומר שזה אינו עושה מחמת טומאה וזה מחמת שאינו יכול להגיע לירושלים הצד השוה שבהן שעושין את השני הואיל ולא עשו בראשון אף אני ארבה לאנוסין או שוגגין:
מזיד מנין. אם הזיד ולא עשה הראשון מנין שיש לו תקנה בשני:
והאיש אשר הוא טהור וגו' וחדל לעשות הפסח וגו'. ומדלא כתיב ואיש לרבות את המזיד בראשון וחדל לעשות גם בשני ונכרתה ואם עושה השני יש לו תקנה:
אנן תנינן. במתני' שגג או נאנס. ולא תני הזיד ותני ר' חייה שגג או נאנס או הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני:
מתניתא אמרה כן. ממתני' גופה שמעי' נמי דאף המזיד בכלל אף על גב דלא קתני בהדיא דהא קתני א''כ למה נאמר טמא וכו' אלא שאילו וכו' ומה אית לך חייב בהכרת לא המזיד שהרי שוגג או אונס גלא עשה הראשון ודאי פטור הוא אלא ע''כ דגם המזיד בכלל וקתני יעשה את השני:
טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר טָמֵא מֵת רִיבָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָמֵא נֶפֶשׁ. אֶלָּא אִישׁ טָמֵא נֶפֶשׁ נִידָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. וְאֵין צִיבּוּר טָמֵא נֶפֶשׁ נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְטָמֵא זִיבָה וְטָמֵא עָרַעַת. נִיתַּן לְיִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. יָחִיד עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי וְאֵין צִיבּוּר עוֹשִׂין פֶסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. צִיבּוּר עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעָשָׂה פֶסַח שֵׁנִי. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּ֣י מַרְבִּ֣ית הָעָ֡ם רַ֠בַּת מֵֽאֶפְרַ֨יִם וּמְנַשֶּׁ֜ה וגו'.
Traduction
De l’expression ''impur par contact d’un mort'', on sait seulement que pour une telle impureté, l’ajournement a lieu; mais d’où le sait-on pour l’impureté de la gonorrhée, ou de la lèpre? On le sait de ce qu’il est dit (ib.): lorsqu’il y aura un impur, etc., expression explétive qui s’étend à toute impureté. -Pourquoi alors parler de l’impureté spéciale par contact d’un mort? -C’est pour dire qu’un tel individu isolé devra ajourner son sacrifice à la seconde Pâques, non une assemblée entière qui se trouve dans le même cas. Si l’assemblée est impure par une épidémie de gonorrhée ou de lèpre, elle s’ajournera à la seconde Pâques, ainsi qu’au cas d’impureté pour idolâtrie (318)V. (Shabat 9, 1)., équivalent aux deux précédents. Il sera donné à Israël de reconstruire la maison d’élection, le Temple (319)''La phrase entre [ ] est à supprimer d'après le Qorban 'Eda; mais le comment. Pné-Mosché la justifie d'après la Tossefta à ce, ch. 8, conformément à un passage semblable d'(Avoda Zara 3, 5), fin.''. Un particulier pourra offrir le second sacrifice pascal, non une assemblée; selon R. Juda, même une assemblée l’offrira à la seconde Pâques, puisqu’un tel fait est arrivé sous Ezéchias, comme il est dit (2Ch 30, 18): car une grande partie du peuple, beaucoup de gens des tribus d’Ephraïm et de Manassé, etc. ne s’étaient pas purifiés (l’impureté par idolâtrie, dont ils étaient encore entachés, est aussi grave que la gonorrhée et la lèpre).
Pnei Moshe non traduit
טמא זיבה וכו' מנין. שאין עושין הראשון ונדחין לשני:
תלמוד לומר כי יהיה טמא ריבה כצ''ל וכך הוא במכילתא:
ואין צבור טמא נפש נדחה. אלא עושין הראשון בטומאה:
טמא זיבה וכו'. נדחין לפסח שני. כמ''ד נקמן שאף הצבור עושין פסח שני:
טומאת ע''ז. אם היה הצבור טמאין מחמת טומאת ע''ז עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת ואין עושין הראשון ולהאי מ''ד דלעיל וכדלקמן עושין את השני:
ניתן לישראל לבנות בית הבחירה. תוספתא היא בפ''ח וכן הא דאבתרא שם. ולפי גי' הספרים שכתוב לפניני מתיישב הא דהכא שפיר דאיידי דאיירי בטומאת ע''ז קאמר להא וכהאי דאמרי' בהאי תלמודא בפ''ג דע''ז בסוף הלכה ה' דגריס שם תני ר' ברוקי קומי ר' מנא. דדריש על קרא דאבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ופריך עלה התם ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים אע''פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה איכן נבנה. כלומר דהא לעיל שם קאמר דדבר שיש בו רוח חיים והוא נעבד לע''ז אסור לגבוה וא''כ קל וחומר לדבר המחובר הנעבד שהוא אסור לגבוה וכדקאמר התם בפשיטות לעיל באותה הלכה דבר שיש בו רוח חיים אסור ודבר שאין בו רוח חיים לכ''ש והשתא דקא דרשת שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו עליו אם כן בית הבחירה איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה ומשני שם על פי נביא נבנית שהתיר להם על פי הדבור דכתיב גבי קניית גורן ארנן ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה' והיינו נמי דקאמר הכא דלא תיקשי אם טומאת ע''ז היא חמירא כל כך שעשו אותה כטומאת זיבה וצרעת אם כן בית הבחירה היאך נבנה על המקומות שנטמאו בטומאת ע''ז וקאמר דהא ל''ק לפי שניתן רשות לישראל לבנות בית הבחירה על פי הדיבור וזהו ממש כדמשני שם:
שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני מפני הטומאה כהדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתיב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ולר' יהודה דיליף מהכא שהצבור עושין פסח שני הא דכתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב סבירא ליה כמאן דאמר לקמן אין מעברין מפני הטומאה והוא עיבר שהיה כסבור שיכלו לטהר עצמן ולעשות בראשון ולא עלתה בידם ועל זה ביקש רחמים על עצמו א''נ כהאי מאן דאמר שעיברו את ניסן וכו' כדלקמן אבל לא מפני שהשיא להם לעשות פסח שני כדכתיב שם לעיל ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח בחודש השני:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁקִּיבְּלוּ אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר הַזָּייָה עֲרֵלִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. בְּאַחַד עָשָׂר מָלוּ. 63b בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשִׂירִי מָלוּ. לֹא קִיבְּלוּ הַזָּייָה עֲרֵלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִכָּל מְקוֹם לֹא מָנוּ לַהַזָּייָה עֲרֵילִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן עָרֵל שֶׁהִיזְּה וְיוּכְשְׁרוּ הַזִּיּוֹתָיו. וְתַנֵּי כֵן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אִיסְרַטִיוֹטוֹת הָיוּ שׁוֹמְרִין צִירִין בִּירוּשָׁלֵם וְטָֽבְלוּ וְאָֽכְלוּ פִסְחֵיהֶן לָעֶרֶב.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Banieh: lorsqu’un israélite incirconcis (par suite de certaines circonstances) se trouve devenu impur, on peut cependant lui faire l’aspersion de pureté (314)B., Yebamot 71b., puisqu’il est arrivé à nos ancêtre au désert, non circoncis, de recevoir une semblable aspersion (Jos 5, 5). Ceci confirme, dit R. Hisda, l’avis de celui qui fixe la date de la circoncision au 11 Nissan de cette année (315)''Sous Josué. L'aspersion devait précéder; sans quoi, du 11 au 14, il ne restait pas un intervalle franc de 3 jours qui doit séparer les 2 aspersions.'', car, d’après celui qui serait d’avis de fixer pour cette date le 10 Nissan (jour du passage du Jourdain), l’aspersion aurait eu lieu aussitôt après la circoncision (en laissant alors l’espace voulu de 3 jours pour la 2e aspersion). R. Aboun dit: en tous cas (si même la circoncision a eu lieu le 11), on a commencé à compter pour l’aspersion (les 2 premiers jours), lorsqu’Israël était encore incirconcis. R. Eléazar, au nom de R. Hanina, raconte qu’il est arrivé à un grand prêtre non circoncis d’avoir fait les aspersions, et elles ont été déclarées valables. De même on a enseigné (316)Tossefta à ce, ch. 7. que R. Eléazar b. Jacob dit: il y avait des soldats, sratiwth'', gardiens des portes de Jérusalem, qui, après avoir été circoncis le 14 Nissan, prirent le bain légal en ce jour et mangèrent de l’agneau pascal au soir.
Pnei Moshe non traduit
ישראל ערל מזין עליו. שמקבל הזאה לטהר מטומאתו אפי' כשהוא ערל שכן מצאנו וכו' בימי יהושע בפסח גלגל שהיו צריכין להזות עליהן שרובן טמאי מתים היו שנטמאו מאבותיהן במדבר וקבלו הזאתן כשהן ערלים דכתי' והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא וכדקאמר רב חסדא כמ''ד בי''א מלו ואם לא הזו עליהן כשהיו ערלים לא משכחת לה ד' ימים עד י''ד לחדש כמשפט בין הזאת ג' להזאת ז':
ברם כמ''ד בעשירי מלו. לא היו צריכין למנות להזיית ערלים שבעשירי מלו והזו עליהן הזאת שלישי ובי''ד הזאת שביעי:
אמר ר' אבין וכו'. פליג דאפי' כמ''ד בי''א מלו אין ראיה מכאן שמנו להזיית ערלים דס''ל דבאמת פסח הכא בטומאה הוה:
והוכשרו הזיותיו. וכמ''ד ערל מקבל הזאה:
איסטרוטיות. ישראלים ערלים שומרי שערים היו בירושלים ומלו בי''ד וטבלו ואכלו פסחיהן לערב וא''כ מקדים שמלו קבלו אותן:
הדרן עלך פרק האשה
Psa'him
Daf 64a
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 64a מְעַבְּרֵין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִי אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מַה מְקַייֵם כִּי אָֽכְל֥וּ אֶת הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסָן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָֽצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
Les uns enseignent (320)''Jér., (Nedarim 6, 9); B., Sanhedrin 12a.'' que, pour obvier à de nombreuses impuretés prévues, on redouble le mois (de façon à ce que le sacrifice pascal puisse être offert en son temps); d’autres enseignent qu’on ne le redouble pas pour cela. -D’après ce dernier avis, pourquoi est-il dit (ibid.): ils ont mangé l’agneau pascal contrairement aux prescriptions bibliques? -C’est qu’ils ont redoublé le mois de Nissan, au lieu de Adar. C’est conforme à la remarque faite par R. Simon b. Zabdi: il dit que, sous Ezéchias, on s’aperçut de l’impureté survenue au Temple par la trouvaille du crâne d’Arnon le jébusite (321)''Celui qui céda David le terrain destiné à l'édification du Temple. Cf. Jér., (Sota 5, 2) ( 20b); (Sanhedrin 1, 2) ( 18d).'',
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני מעברין את השנה מפני הטומאה. כגון שהיו רובן טמאי מתים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואין יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה. וגרסינן להא לקמן בפ''ו דנדרים ובפ''ק דסנהדרין בהלכה ב' ומקצת מהסוגיא בסוטה פ''ה וה''ג בסנהדרין שם מאן דאמר אין מעברין מפני הטומאה מינה מהאי קרא גופיה דכתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ולפיכך ביקש רחמים על עצמו על שעיבר מפני הטומאה ומאן דאמר מעברין מה מקיים בלא ככתוב מפני שעיברו ניסן ואין מעברין אלא אדר שהיה יום שלשים של אדר שראוי לקבוע ניסן ואין מעברין אלא אדר ואפי' בדיעבד אינה מעוברת כדקאמר ר''ש התם לעיל אע''פ שעיברו ניסן אינו מעובר ולפיכך ביקש רחמים על עצמו:
ואתייא. האי מ''ד שעיבר מפני הטומא' כהאי דאמר ר' סימון בסוטה שם גלגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח ונטמאו בו ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:
כְּתִיב וַיָּחֵילּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן֘ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחוֹדֶשׁ. וַהֲלֹא בְיוֹם אֶחָד הָיוּ יְכוֹלִין לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַשְׂדִּים שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר. כְּתִיב כָּל לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָֽאֱלֹהִ֥ים ׀ יְי֖ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֑יו רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חַד אָמַר. אֲפִילוֹ עָשָׂה כַמָּה בְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
puisqu’il est dit (2Ch 29, 17): ils commencèrent à sanctifier le 1er du 1er mois, et le 8e du mois ils entrèrent dans le portique de Dieu; or, ils auraient bien pu enlever dès le 1er jour tout ce qui touchait là à l’idolâtrie, et il a fallu un tel intervalle de temps, observe R. Idi, pour distinguer les idoles des chaldéens, gravées et peintes en couleur rouge. Puis il est dit (ib. 30, 19): Dieu pardonnera à ceux dont le cœur est disposé à rechercher Dieu l’Eternel, le Dieu de leurs ancêtres, mais non avec une sainte pureté. R. Simon b. Zabdi et R. Samuel b. Nahman interprètent différemment ce verset: selon l’un, bien qu’Ezéchias eût beaucoup fait pour enlever les impuretés du sanctuaire (pour débarrasser le Temple de tout idolâtrie), il n’y réussit pas complètement; d’après l’autre, ce roi avait bien disposé son cœur par d’autres bonnes œuvres, mais, en ce qui concernait la pureté du sanctuaire, il resta au-dessous de sa tâche – (322)''Suit un passage reproduit de B; Berakhot 10b, traduit t. 1, p. 262. Cf. B., Sanhedrin 47a.''.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום ח' לחדש באו לאולם ה' וגו' וביום ט''ז לחדש הראשון כלו:
והלא ביום א' וכו'. מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר. בכותלות שעשאום לע''ז והיו טרודים למחקם ולבטלם:
כתיב כל לבבו הכין וגו'. ולא בטהרת הקדש ופליגי בה מאי ולא בטהרת הקדש:
אפי' עשה כמה בטהרת הקדש. אע''פ שעשה כמה וכמה תקנות לצורך טהרת הקדש מ''מ לא יצא ידי חובתו לגמרי לטהרת הקדש:
ואידך אמר אפי' כל מעשים טובים וכו'. כלומר בטהרת הקדש לא עשה כלום וכל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִיטָּה שֶׁלְחֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ. גָנַז טַבֶּלָּה שֶׁלְּרְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָלֹּ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ששה דברים עשה וכו'. תוספתא היא ומייתי לה בפ' מקום שנהגו:
טבלא של רפואו'. שהיו חקוקים עליה צורות הנעשות עפ''י חכמת הכוכבים לעתים ידועים לרפואה וכיוצא בהן מדברי הבאי והשחיתו בני אדם דרכם בו והסירו וגנזו:
ויש ספרים כתוב ספר רפואות:
הָיָה הַצִּיבּוּר חֶצְייָם זָבִים וְחֶצְייָן טְמֵאִין. רַב אָדָא בַּר אֲהָבָה אָמַר. זָבִין נַעֲשִׂין אֶצֶל טְמֵאִין כִּטְמֵאִין אֶצֶל טְהוֹרִין. אֵינָן עוֹשִׂין זָבִין נִידָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. רַב חוּנָה אָמַר. אֵין תַּשְׁלוּמִין לַפֶּסַח הַבָּא בְטוּמְאָה.
Traduction
Si l’assemblée se compose à moitié de blennorragiques et à moitié d’impurs par contact de morts, selon R. Ada b. Ahaba, les premiers sont considérés par rapport aux autres, comme des impurs ordinaires le sont vis-à-vis des gens purs, chaque moitié (sans majorité) offrant le sacrifice en son temps (323)Cf. ci-dessus, (7, 6).; les seconds l’offriront donc à la première Pâques, et les autres s’ajourneront à la seconde Pâques. R. Houna dit: la règle est qu’à la seconde Pâques on ne remplace pas l’agneau pascal qui n’aurait pas pu être présenté à la première en raison de son état impur. Les blennorragiques ne l’offriront donc pas du tout.
Pnei Moshe non traduit
היו הצבור חציין זבין וחציין טמאין מת:
זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל טהורין. כמו הדין בשהיו חציין טמאי מת וחציין טהורין שהדין בהן הטהורים עושין את הראשון והטמאין עושין את השני לרבי מאיר דלעיל בפרק כיצד צולין בהלכה ו' ומשום דסבירא ליה מחצה על מחצה אינו כרוב כדפרי' לעיל שם וכאן הואיל והטמאין הן נגד חציין של הזבין שאינן ראויין לעשות בראשון אם כן אינון עושין כצ''ל. כלומר אינון הטמאין עושין את הראשון ומשום דבכהאי גוונא חשובין הן כרוב דלא אמר ר' מאיר מחצה על מחצה אינו כרוב אלא בגוונא דהחצי שכנגד הטמאין טהורין הן וראוין לעשות בראשון ומשום הכי עושין אלו בטהרה. ואלו ידחו לשני אבל הכא שאי אפשר לעשות כלל בטהרה עושין אינון הטמאין בטומאה וזבין נדחין לפסח שני:
אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. דנהי דמחשבת בכה''ג להחציין טמאין כרוב ויעשו בטומאה אבל הזבין אינן עושין כלל לא בראשון ולא בשני ומשום דכללא הוא אין תשלימין לעשות הפסח שני אלא א''כ בא הראשון בטהרה אבל לא לפסח ראשון הבא בטומאה:
הָיָה הַצִּיבּוּר רּוּבָּן טְהוּרִין וּמיעוטָן טְמֵאִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּהוֹרִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה [א] אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. עוֹשִׂים בְּטוּמְאָה. הָיָה הַצִּיבּוּר רּוּבָּן טְמֵאִין וּמיעוטָן טְהוּרִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּמֵאִם בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה אוּ אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
Traduction
Si l’assemblée était composée en majorité de gens purs et en minorité de gens impurs, et qu’ensuite, dans l’intervalle de temps entre l’égorgement et l’aspersion du sang, quelques-uns des gens purs meurent (ce qui déplace la majorité), considérera-t-on pour la validité le moment de l’égorgement (l’état primitif), ou celui de l’aspersion (état définitif)? Or, si le premier l’emporte, il n’y aura pas d’offrandes faites à l’état impur, en raison de la majorité primitive pure; si le second l’emporte, les offrandes se feront à l’état impur, la majorité étant déplacée. De même à l’inverse, si l’assemblée se compose en majorité de gens impurs et en minorité de gens purs, et qu’ensuite, dans l’espace de temps entre l’égorgement et l’aspersion du sang, quelques-uns des impurs meurent (déplaçant la majorité), quelle sera la règle? Adoptera-t-on le moment de départ, ou l’état définitif? Or, si l’on se règle d’après le moment de l’égorgement, l’offrande aura lieu pour tous à l’état impur (la majorité l’emportant); mais si l’on se règle d’après l’aspersion, on n’offrira pas à l’état impur (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
רובן טהורין ומיעוטן טמאים. בשעת שחיטה ומתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה ונעשו הטמאין רוב אחר מי אתה מהלך אחר שעת שחיטה או אחר שעת זריקה וכדמסיים ואזיל:
אין תימר. אם תמצי לומר אחר שעת שחיטה אנו מהלכין א''כ אינן עושין בטומאה שהרי מיעוט היו ואפי' הן עכשיו רוב ידחו לשני אבל אם תאמר אחר שעת זריקה אנו מהלכין א''כ הן רוב ויעשו בטומאה:
היה הצבור רובן טמאין וכו'. כלומר וכן איכא למיבעי איפכא ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source